לקרוא נכון
את התווית
מה הופך צרכן לנבון? מהן פעולותיו הכי בסיסיות על מנת שיהא קניין אחראי הבוחר את סל מוצריו באופן מושכל? ובכן… הכל מתחיל בקריאה נכונה של התווית
(הפוסט כתוב בלשון נקבה אך מכוון לשני המינים, בעיקר כי נשים אחראיות על 83% מהחלטות הרכש במשק הבית)
התרגלנו לחשוב שצרכנית נבונה היא זה המתכננת בקפידה את קניותיה כך שיהיו נכונות כלכלית. היא עושה השוואות מחירים בין מוצרים ובוחרת את המחיר הטוב ביותר ביחס לכמות ואיכות המוצר, חוות הדעת עליו ואורך חיי המדף שלו. ובכן, כל אלה טובים ונכונים ואתייחס לנקודות אלה תחילה בקצרה. אבל בא לי להשלים לכן את התמונה, זאת שתהפוך אתכן גם לצרכניות בנות קיימא. צרכניות שמשקללות בתוך בחירות מוצריהן את כלל היבטי הקיימות: כלכלה, חברה, סביבה ובריאות.
ההיבט הכלכלי
נתחיל מהמקום המוכר, שהרי כולנו (לפחות אני מקווה) מסתכלות על תווית המחיר. האם ידעתן, צרכניות בנות קיימא שלי, כי לתווית המחיר יש כללים רבים להצגתה המגנים על הצרכן? בגדול, כלל הברזל הוא לשקלל עלות מול תועלת (Value for Money), כלומר להשוות את המחיר למשקל הנקי של הסחורה שתקבלו תמורתו. המקפידות גם תזכורנה כמה שילמו על אותו מוצר בפעם האחרונה שרכשו אותו כדי להבין אם התייקר ובכמה אחוז. צריך להבין שלפעמים עלייה של כמה שקלים בודדים מבטאת התייקרות של עשרות אחוזים (ע"ע מחאת הקוטג' שניצתה אחרי התייקרות של מעל 60%, מ-4.5 ל-8 שקלים) וזה, חברות, לא מקובל בשום מצב.
ההיבט הסביבתי-חברתי
ההתייחסות בהיבט הסביבתי נחפש על התווית את תווי התקן המספקים מידע לגבי תהליך הפיתוח והייצור של המוצר: האם חומרי הגלם יוצרו בתהליך אורגני מפוקח, האם הפיתוח כלל ניסויים בבע"ח, האם המוצר טבעוני, האם האריזה ממוחזרת וניתנת למיחזור.
בהיבט החברתי נחפש תו תקן שמציין אם תהליך הייצור נעשה תחת תנאים של סחר הוגן, או במילים יותר כנות – האם נעשה ניצול של עבדים במזרח כדי לייצרו בזול?
ההיבט הבריאותי
ההיבט הבריאותי מתייחס להשפעת המוצר על גופכם וכל מי שנחשף למוצר. התווית אליה תגשו הפעם היא רשימת הרכיבים בה תלמדו איזה חומרים פוטנציאלים אתם עלולים לספוג אל הגוף. כעת, כשעינכן על הרשימה, ננצל את ההזדמנות לשבור כמה מיתוסים שיווקיים מתעתעים:
- אז מה אם כתוב על מוצר שהוא אורגני. או טבעי או מכיל רכיבים בריאים כמו אלוורה. גם אם מרבית המוצר אורגני או ממקור טבעי לא אומר שאינו מכיל חומרים מזיקים לבריאות כמו מבשמים סינטטיים (יזוהו ברשימת הרכיבים בעזרת מילה בודדה: Fragrance או Perfum), חומרי תשמורת ומייצבים שמקורם בזיקוק כימי. בקיצור, לא טבעי.
- לא מספיק טוב לבחור מוצר בעבור מה שאינו מכיל. יזוהה במילים כמו "BPA free", "צבע לשיער ללא אמוניה", "אינו מכיל SLS". מצג מטעה שגורם לנו להניח שזהו המוצר הלא רעיל בקטגוריה שלו ואין חשש לקנות אותו כי הרכיב הבעייתי הוסר. למוצרים שכאלה נקרא מעתה ה"רע במיעוטו". אותנו מעניין התכלס – מה כן נמצא בתוך המוצר.
- עוד מיתוס, שבשמחה אשבור, הוא ההפרדה בין ה"רכיבים הפעילים" ליתר הרכיבים. המושג "רכיבים פעילים" מתייחס לאלו שבעבור פעולתם קניתם את התכשיר, כמו החומרים המגנים מקרינת השמש בקרם הגנה או החומר המחטא במוצר ניקוי. חברות המציינות בנפרד חומרים אלה למעשה נותנות את התחושה המטעה כי יתר הרכיבים אינם משפיעים על גופנו כלל וכלל. וזה, ממש ממש לא נכון.
ראשית, ישנם רכיבים שמאוד פעילים במישורים אחרים. בשמים מפעילים את חוש הריח שלנו ע"י קישור לקולטנים; חומרים משמרים הורגים מיקרואורגניזמים שעלולים לקלקל את התכשיר (וכך גם את החיידקים הטובים של גופנו); חומרים מגבירי ספיגה מעלים את חדירות העור ל"חומרים הפעילים" עצמם.
שנית, חומרים שממלאים פונקציה אחת במוצר עלולים למלא פונקציה אחרת כשהם פוגשים את מערכות הגוף שלנו. למעשה התחלתי לעסוק בתחום הצרכנות הבריאה כאשר נחשפתי לעדויות המחקריות המצטברות לגבי ההשפעות הפיזיולוגיות שיש לחומרים שמעולם לא נבדקו בהקשר של בריאות הציבור בגלל תפיסות מוטעות של העולם התעשייתי הישן.
הרי לכם לדוגמא, תמונה עם רשימת הרכיבים של קרם הגנה ידוע לספורטאים.
לרשימת רכיבים יש כללים. החומרים מופיעים בה בסדר יורד לפי כמותם במוצר, מתחילה בחומר עם הריכוז הגבוה ביותר בתערובת ומסתיימת בריכוז הנמוך. היצרן במקרה הזה אמנם טורח לציין את ריכוזם של הרכיבים הפעילים, שזה יפה מאוד, אבל מה לגבי החומרים המשמרים (ורעילים) שכתובים בפסקה מתחת? כמה אחוז מהם יש במוצר? בואו נחשב.
אם רכיבים פעילים מהווים כמעט 30%, כמה מתוך יתרת ה-70% הם המייצבים והמשמרים? אני יודעת שאני מאוד אשמח לדעת בדיוק כמה diazolidinyl urea יש בתכשיר כיוון שהחומר הזה משחרר פורמלדהיד, מסרטן אנושי ידוע.
יודעות מה? זה לא באמת משנה. לא בא לי שייגע בי אפילו 0.1% מהחומר הזה וזהו מספיק מידע בשביל לפסול את המוצר כי אין באמת סיבה להתפשר על ה"רע במיעוטו", לא בעידן הזה.
אנחנו הרי חיות וחיים בעידן של שפע ומגוון המוצרים האינסופי כולל מבחר ענק של מוצרים שהם "הטוב במירבו".
פער ראשון שעלינו לסגור כצרכנות, אם כן, הוא פער המודעות שלנו לגבי האלטרנטיבות הקיימות ונגישותן אלינו.
פער שני הוא ההבנה כי כולנו, כמסה (קריטית) חברתית, נדרשות לבחור בהן על מנת להוציאן משולי תרבות הצריכה אל זרקורי המיינסטרים כדי שיהיו נגישים לכל.
זהו שינוי גדול וכדי שיהיה אמיתי ויתקיים לאורך זמן נצטרך לעשות אותו בצעדים קטנים. לכן כרגע כל שאבקש מכן הוא להתחיל לקרוא את התוויות שעל גבי כל מוצרי הצריכה שלכם ולהתחיל לשאול שאלות משמעותיות לגבי המידע המוצג שם:
האם יש במוצר חומרים מסוכנים לבריאות שלי או של ילדיי?
מהם המוצרים החלופיים שאוכל
לקנות/להכין? איפה אוכל להשיג אותה?
אל דאגה, אתם לא לבד! יחד נזהה את קבוצות המוצרים הבעייתיות בביתכם וניצור תוכנית פעולה להבראת סביבת הבית שלכם.
מאמר חשוב?
שתפו אותו עם משפחה וחברים!